מיקום המאמר: חסידות, מאמרים ומחקרים בסיפורי ר' נחמן מברסלב, אחרי הסיפור מעשה מרב ובן יחיד, להוסיף קישור למאמר זה. נוסח הקישור: פירוש הסיפור במאמרו של ד"ר רון וקס, הנסיעה לר' נחמן מברסלב <-- ביצוע ע"י ענת 02.03.06 -->
תוכן המאמר:
הנסיעה אל הצדיק במחיצתו של הצדיק תקציר: פִּשרהּ של מסירות הנפש הזו לנסיעה לציונו של ר' נחמן מברסלב, ומשמעות 'חביבותה' של עמדה זו עד להעמדת החיים בסכנה. מילות מפתח: אומן, ראש השנה, צדיק |
אלו היתה כל הדרך זרועה בחרבות מחודדות, הייתי גוחן על ידי ורגלי בכדי להגיע לציון...1דברים דומים נמסרו משמו של ר' יצחק בנדר, מראשי חסידות ברסלב בדור הקודם:
ר' לוי יצחק אמר על ראש השנה האחרון שהיה באומאן, דהיינו שנת תרצ"ט, שהיה אז בסכנת חיים ממש כידוע וכמעט שתפסוהו: 'ראש השנה זה הוא החביב עלי מכל עשרים וחמש ראשי השנים שזכיתי והייתי באומן'.2מה פִּשרהּ של מסירות הנפש הזו לנסיעה לציונו של ר' נחמן מברסלב? מה משמעות 'חביבותה' של העמדה זו של החיים בסכנה?
הראש השנה שלי הוא חידוש גדול. והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא אתם כולכם בודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כלו תלוי בראש השנה שלי.3ר"נ הוציא כרוז שבו הודיע על דרישתו מכל אחד מחסידיו להיות בחצרו במשך ראש השנה:
אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר. כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמח מאד מאד...4היו מן החסידים שניסו להתחמק מבקשתו של ר"נ באמתלות שונות. כך התלונן אחד מן החסידים לפני ר"נ, שקשה עליו השהייה בחצר הרבי בראש השנה, שכן יש מחסור באכסניה מתאימה ללינה ואכילה, וגם הצפיפות בבית המדרש של הרבי אינה מאפשרת לו להתרכז כראוי בתפילה. על כן הציע לפני רבו שיהיה במחיצתו ב'שבת תשובה' במקום בראש השנה. השיב לו ר"נ:
אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישן אם שלא לישן, אם להתפלל אם שלא להתפלל (רצונו לומר שלא להתפלל בכוונה כראוי), אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה יהיה איך שיהיה (ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון: יא עסין ניט עסין, יא שלאפין ניט שלאפין, יא דאווינען ניט דאווינען, אבי דו זאלסט ביי מיר זיין אויף ראש השנה). ובאמת כל דברים אלו הנ"ל הם רק דמיונות ופיתויים של הבעל דבר [= יצר הרע], כי תודה לאל נראה בחוש שעל פי הרוב מתפללין יותר בכוונה בכלל הקבוץ הקדוש על ראש השנה, ממה שהיה מתפלל בביתו.5לא ידוע על צדיקים אחרים שהקפידו כל כך על נוכחות במחיצתם דווקא בראש השנה.6 כששאלו את ר"נ על ההבדל בכך בינו ובין שאר הצדיקים, השיב להם: הרי ממילא יש להם עלי ועל דרכי קושיות רבות, ועל כן, אם תהיה להם קושיה נוספת בדבר גישתי לראש השנה, הדבר לא ישנה את יחסם אלי.7
שמעתי בשמו שאמר: כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך, הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקיים דבריו, כן שמעתי בשמו. עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקיים, רק כשמצוה שלא ליסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקיים.11מן המפורסמות היא מסירות נפשם של חסידים רבים להיות במחיצת ר"נ גם אחר פטירתו.12 מספר ר' נתן:
ומכלל דבריו הקדושים שדבר אז עמנו למדנו כמה דברים. למדנו עוד הפעם עצם גדל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים אז בזה, ומתנועותיו הנוראות אז הבינו עצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבאר זאת בכתב.כאמור, הנסיעה לצדיק והמפגש עמו תופסים מקום חשוב אצל ר"נ. את אחד מסיפוריו - מעשה מרב ובן יחיד14 - הקדיש ר"נ לסוגיה זו. בשל חשיבותו של הסיפור לענייננו נביא אותו במלואו:
וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש-השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה.13
מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים. אחר כך היה לו בן יחיד וגדל אותו והשיא אותו. והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים. והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון, ואינו יודע מהו. ולא היה מרגיש טעם בלמודו ובתפלתו. וספר לפני שני אנשים בני הנעורים. ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק. ואותו בן הנ"ל עשה מצוה שבא על ידה לבחינת מאור הקטן. והלך אותו הבן יחיד וספר לאביו, באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל וחסר לו, ואינו יודע מהו, בכן הוא רוצה לנסוע לאותו צדיק. והשיב לו אביו: איך אתה בא לנסוע אליו? הלא אתה למדן יותר ממנו ומיוחס יותר ממנו? לא נאה לך לנסוע אליו, כלך מדרך זו! עד שמנע אותו לנסוע וחזר ללמודו, ושוב הרגיש חסרון כנ"ל. והתייעץ שוב עם אותן האנשים הנ"ל, ויעצו אותו כמקדם לנסוע להצדיק. ושוב הלך לאביו, והטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל. וכן היה כמה פעמים והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו. והיה מתגעגע מאד למלאות חסרונו, ולא ידע מהו כנ"ל. ובא עוד לאביו והפציר בו, עד שהכרח אביו לנסוע עמו, כי לא רצה להניח אותו לנסוע לבדו, מחמת שהיה בן יחיד. ואמר לו אביו: הלא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש. ואסרו המרכבה ונסעו. אמר לו אביו: בזה אנסה, אם יתנהג כסדר, הוא מן השמים, ואם לא, אינו מן השמים ונחזור. ונסעו ובאו אל גשר קטן. ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו. אמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג כסדר, ואין הנסיעה מן השמים, וחזרו. וחזר הבן ללמודו. ושוב ראה החסרון שחסר לו ואינו יודע. וחזר והפציר באביו כנ"ל. והוכרח לנסוע עמו שנית. וכשנסעו העמיד אביו הנסיון כבראשונה אם יתנהג כסדר. ונזדמן כשהיו נוסעים ונשברו שני הידות [= צירי המרכבה] (שקורין אקסין). ואמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג לנו לנסוע, כי האם זה דרך הטבע, שישתברו שני האקסין? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת, וחזרו. וחזר הבן הנ"ל לדרכו כנ"ל (היינו ללמודו וכו' כנ"ל), ושוב הרגיש החסרון כנ"ל, והאנשים יעצו אותו לנסוע. וחזר לאביו והפציר אותו כנ"ל, והכרח לנסוע עמו עוד. ואמר לו הבן שלא נעמד עוד על נסיון כזה, כי זה דרך הטבע שנופל סוס לפעמים, או שנשתברין האקסין, אם לא שיהיה איזה דבר מרגש מאד, ונסעו. ובאו לקרעטשמע [= אכסניה] ללון, ומצאו שם סוחר. והתחילו לספר עמו כדרך הסוחרים, ולא גלו לו שהם נוסעים לשם, כי הרב היה מתבייש בעצמו לומר שנוסע לאותו הצדיק. והיו מדברים מעסקי העולם, עד שבסיבוב הדברים הגיעו לספר מצדיקים, היכן נמצאים צדיקים. וספר להם ששם נמצא צדיק, ושם ושם. והתחילו הם לדבר מהצדיק שנסעו אליו השיב להם: זה? (בלשון תימה) הלא קל הוא, כי אני נוסע עכשיו ממנו, ואני הייתי שם, שהיה עובר עברה. ענה אביו ואמר לבנו: הראית בני, מה שזה הסוחר מספר לפי תמו, והלא הוא נוסע משם! וחזרו לביתם ונפטר אותו הבן. ובא בחלום להרב הנ"ל אביו. וראה אותו שהיה עומד בכעס גדול. ושאל אותו: למה אתה בכעס כל כך? והשיב לו, שיסע לאותו הצדיק הנ"ל (שרצה לנסע עם בנו אליו כנ"ל), והוא יגיד לך על מה אני בכעס. והקיץ, ואמר שמקרה הוא. אחר כך חלם לו עוד כנ"ל, ואמר שהוא גם כן חלום שוא, וכן עד שלש פעמים. והבין הלא דבר הוא, ונסע לשם. ופגע בהדרך את הסוחר שפגע מקדם, בעת שנסע עם בנו. והכיר אותו ואמר לו: הלא אתה הוא שראיתיך באותו הקרעטשמע? והשיב לו: בודאי ראית אותי. ופתח פיו ואמר לו: אם תרצה, אהיה בולע אותך. אמר לו: מה אתה מדבר? השיב לו: זכור אתה, כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל סוס על הגשר, וחזרת. אחר כך נשברו האקסין. אחר כך פגעת בי, ואמרתי לך שהוא קל. ומאחר שפטרתי אותו, את בנך, עכשיו אתה רשאי לנסוע, כי הוא היה בחינת מאור הקטן, והצדיק הנ"ל הוא בחינת מאור הגדול. ואם היו מתועדים יחד, היה בא משיח. וכיון שפטרתי אותו, אתה רשאי לנסוע. ובתוך דבריו נעלם, ולא היה לו עם מי לדבר. ונסע הרב אל הצדיק, וצעק: חבל! חבל! חבל על דאבדין ולא משתכחין! השם יתברך ישיב נדחינו בקרוב, אמן.15טענתו של ר"נ היא חד-משמעית: פגישה של הנער עם מורו הרוחני16 תביא את המשיח,17 ולחילופין - אם לא תתקיים פגישה זו, הנער ימות. אנו נוטים לפרש את המיתה כפשוטה: כיוון שלא הגיע הבן להשלמתו, צערו היה כה גדול, עד שנלקח לגנזי מרומים.
דע, כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד וגדל יקר יופי השדה וגידוליו אי אפשר לספר, אשרי עין ראתה זאת ואילנות ועשבים, הם בחינת נשמות קדושות הגדלים שם. ויש כמה וכמה נשמות ערומות, שהם נעים ונדים מחוץ לשדה, וממתינים ומצפים על תיקון, שיוכלו לשוב ולהכנס אל מקומם. וגם אפילו נשמה גדולה, שבה תלויים כמה נשמות, לפעמים כשהיא יוצאת לחוץ, קשה לה לחזור לשם. והם כלם מבקשים ומצפים על בעל השדה, שיוכל להתעסק בצרך תיקונם... וזה הבעל השדה, הוא משגיח ומשתדל תמיד להשקות האילנות ולגדלם, ובשאר תיקוני השדה, ולהרחיק האילנות זה מזה הרחקה הראויה, שלא יכחיש אחד את חברו...21ר"נ ממשיך ומבאר מי ראוי להיות בעל השדה מתקן הנשמות:
ומי שרוצה לחגר מתניו, להכניס עצמו להיות הוא הבעל השדה, צריך להיות איש אמוד ותקיף, וגבור חיל, וחכם, וצדיק גדול מאד כי צריך להיות אדם גדול ומפלג במעלה מאד...22מדברים אלו ניתן לעמוד על תכונותיו של הצדיק. מעלתו אינה מסתכמת בידיעות ובחכמה, אלא הוא נדרש גם למידות מתוקנות ולמעשים, כדי לשמש דוגמה חיה לחסידיו.
והיה יודע לתת תיקונים לכל אחד ואחד כפי שרש נשמתו. וכל הדברים שציוה לא היה עניני סודות לכוון כוונות ויחודים,24 רק כל ההנהגות שציוה למקורביו היו עניני עבדות. לאחד ציוה בתחילה להתענות איזה הפסקות... וכן ציוה על רוב אנשים שיזהרו לילך למקוה לטבול בימים שאין אומרים בהם תחנון. וזה ציוה לכמה אנשים לכמה אנשים ציוה לומר ח"י פרקים משניות בכל יום. וכן כמה וכמה הנהגות שציוה בעניין הלמוד, שלזה ציוה ללמד זאת ולזה ציוה ללמד זאת. וזאת הייתה הנהגה הכללית שציוה והזהיר את כלם, דהינו ללמוד פוסק בכל יום, אפילו ביום שאין לו פנאי ילמד על כל פנים איזה סעיף שלחן ערוך בכל מקום שהוא... הכלל, שלכל אחד ואחד ציוה הנהגות מיוחדות כפי מה שהיה צריך לתקן מה שפגם וכפי שרש נשמתו. ויש הנהגות כלליות שציוה לכל המקרבים שלו כנ"ל, ויש הנהגות שהיה כלליות לכמה וכמה אנשים ויש הנהגות שהיו מיוחדות לכל אחד ואחד.25הנסיעה של הבן לצדיק מלווה בקשיים, עיכובים והפרעות, ובלשונו של ר"נ: מניעות. הקושי העיקרי הוא בשכנוע האב שיסכים לנסיעה זו. דבר שכיח הוא, שההורים לא מבחינים בצרכים המיוחדים של ילדיהם. ר"נ טוען, שהניסיון הראשון שעובר האדם, מתרחש דווקא בתוך המעגל הקרוב לו.26 תירוצים לא חסרים: איזה טעם יש לנסוע לצדיק זה? הרי אתה יודע ללמוד מצוין, ואפילו טוב ממנו! גם ייחוס יש לך. מאמציו של הבן להתגבר על התנגדות האב27 נושאים פרי, אבל להפתעתו הם נתקלים בשרשרת של הפרעות מסוגים שונים, המונעות מן הבן לפגוש במורו. אך גם כאן מצליח הבן להתגבר על מכשולים אלו. הניסיונות והמניעות המתוארות בהמשך הנסיעה נראות כחורגות מגדר הטבע בהסתברותם, שהרי נדיר הוא ששני צירי המרכבה יישברו בעת ובעונה אחת. אמנם, הרכילות28 בבית המרזח על דרכו הנלוזה (כביכול) של הצדיק, היא דבר מצוי שהולם את טבעם של אנשים, ובכך מלמדנו ר"נ שהניסיונות שעובר האדם בימי חייו הנם מגוונים. פטירתו של הבן מבטאת, לכאורה, את כישלונם של האב והבן להתגבר על המניעות.
סיפור נפלא ונורא ומוסר השכל, איך הבעל דבר מתגבר ומשתדל בתחבולותיו למנוע מלהתקרב להצדיק האמת. והעיקר מהצדיק שבו תלוי כל תקוות ישראל. וכל מה שהאדם גדול ביותר ויש בו מדריגה ובחינה גבוה ביותר, מתגבר עליו למנעו ביותר. כי אם היה הוא מתקרב, מי יודע מה היה נצמח מזה טובה ותיקון לכלל ישראל ולכלל כל העולמות כולם.30ה'בעל דבר' הוא כינוי ליצר הרע, השטן, המתגרה באדם בכל עת ומבקש למנוע ממנו את המפגש עם מורו, כדי שלא יגיע לשלמותו. אף שהניסיונות והמניעות נראים כחיצוניים, במבט מעמיק יותר נראה שמקורם באדם עצמו, שכן היצר הוא חלק מאישיותו של האדם. כל אדם מקבל ניסיונות כפי דרגתו, ואם יוכל לערוך שינוי במחשבתו הסובייקטיבית, יוכל להתמודד עם המניעות, שגם הם מתבררות למפרע כסובייקטיביות:
ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, כגון לנסוע להצדיק האמת וכיוצא. ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמוד בהם. דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כוחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם - אם ירצה... והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המוח. דהיינו, מה שמוחו ולבו חלוקים מהשם יתברך או מהצדיק. כי אפילו כשמשבר המניעות שיש לו לנסוע להצדיק האמת ובא לשם, עם כל זה, כשמוחו חלוק וקשה לו קושיות על הצדיק, ויש לו עקמומיות בלבו על הצדיק, זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות.31גם בסיפור נראות המניעות כצצות מחוץ לאדם. כך למשל בדמותו הדמונית של ה'בעל דבר', המציירת דמות שטנית המעמידה עצמה מול האדם ומנהלת עמו מאבק עיקש. אך פרשנותו של ר' נחמן מטשהרין חושפת לפנינו את הקריאה הנכונה של הסיפור. בסופו של הסיפור, ה'בעל דבר' פוער את פיו ואומר לאב: "אם תרצה, אהיה בולע אותך...", והדבר מתמיה, מה פירוש "אם תרצה", וכי הדבר תלוי באדם? מיישב ר' נחמן מטשהרין:
יש לומר שרימז לנו רבינו ז"ל גם בזה דבר עמוק ואמת, כי באמת אי אפשר להבע"ד לבלוע את האדם בעל כורחו גם אם לא יתרצה אליו, רק שהוא מסבב ברוב תחבולותיו והסתותיו ופיתויו, עד שמכניס רצון בלב האדם לנטות אחריו ואז יכול לבלוע אותו ממש ח"ו כמו שגם בסיפור זה. הכניס תחלה בלב הרב שלא יהיה לו רצון שיסע בנו אל הצדיק, כי נדמה לו שהוא פחיתות הכבוד לפניו, וכמבואר גם אח"כ בפגעו בהסוחר היה מתבייש לומר שנוסע לאותו צדיק, וממילא כשהכניס הבע"ד בדעתו לנטות אחר רצונו, בוודאי היה בכוחו להתגבר עליו. וזה רימז לו אם תרצה היינו אם יהיה רצונך נמשך אחר רצוני בוודאי אהיה בולע אותך... וע"כ עיקר העצה להתגבר לבלי להיות לו שום רצון אליו... ואז בוודאי יתגבר עליו כי הקב"ה עוזרו ומסייע לו בבחי' ה' לא יעזבנו בידו כמו שדרשו רז"ל על פסוק ואתה תמשל בו אם תרצה תתגבר עליו,32 אם תרצה דייקא.33המניעות שמערימות קשיים לפני האדם מלהתקדם בשאיפותיו הרוחניות, נראות לעתים כדבר שמעל כוחותיו של האדם, וכמחסום אובייקטיבי שאין אפשרות להתגבר עליו. מדבריו של ה'בעל דבר' בסיפור ניתן ללמוד, שהוא אינו יצור עצמאי, ואת כוחו הוא יונק מרצונו הפנימי של האדם.
ובאמת אין שום מניעה, כי גם בהמניעה בעצמה מלובש שם השם יתברך...34מדוע הקב"ה חפץ להקשות על האדם? מדוע מזמן לו מניעות, וכאילו לא די בכך אלא שמתלבש הוא בתוכם? ר"נ מבאר, שיש עתים שבהם האדם אינו ראוי מצד מעשיו להתקרב לדרך האמת. מידת הדין, שעניינה הוא המשפט והצדק, פוסקת את דינו לחובה, בכך שהיא מטילה עליו מניעות רבות, המרחיקות אותו מן הצדיק ומדרך האמת. מצב זה יוצר, כביכול, דילמה אצל הקב"ה: מצד אחד הוא חפץ בדין ובמשפט, ומצד שני - הוא אוהב את ישראל ואינו חפץ להכשילם. כיצד ינהג?
כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה, ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת. ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי35 (פ"א, סד ע"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלהיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: 'אלי קרא משעיר' (ישעיהו כ"א, יא), ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו.36
אך מאחר שבאמת הוא יתברך אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה השם יתברך, כי הוא מוכרח כביכול להסכים על המניעות למנעו מן האמת, מחמת הדין והמשפט שעליו, כי הוא אוהב משפט כנ"ל. אבל אף על פי כן באמת לאמתו רצונו וחפצו יתברך שאף על פי כן יתקרב האדם אליו יתברך, כי הוא אוהב ישראל יותר מהמשפט כנ"ל. על כן, השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצא את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן. כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך. ועל ידי המניעות בעצמן דיקא יכולין להתקרב להשם יתברך, כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל.37הסתתרותו של הקב"ה בתוך המניעות, נותנת משמעות מיוחדת לכל הסיבוכים והקשיים הניצבים בפני האדם. שכן, אם הקב"ה בכבודו ובעצמו מצוי בהם, אזי התגברות של האדם על המכשולים השונים, על ידי שינוי התודעה וההכרה שבפנימיות המניעות שורה רוח ה', מגלה לאדם שרצונו של הקב"ה לפגוש את האדם דווקא בתוך המניעות ומתוך התגברות עליהן.38
ועיקר גודל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו, כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסע לצדיק אמתי, אזי מזמינין לו מניעה וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר... [שנאמר:] 'ולחם סתרים ינעם' (משלי ט', יז), שכל מה שהדבר נמנע ונסתר מן האדם ביותר, הוא חושק אליו ונעים לו ביותר... ועל-כן ראוי לאדם לדעת כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדושה, ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות, הוא נחשק גדול מאד, ודבר יקר מאד, שמחמת זה המניעה גדולה מאד כנ"ל ובפרט כשרוצה לנסע לצדיק האמת, כי יש צדיקים הרבה, אבל יש בחינות נקודות האמת בין הצדיקים, שכשרוצים להתקרב אליו, שבזה תלוי הכל, אזי יש להאדם מניעות גדולות רבות מאד, ומזה בעצמו יבין האדם גדל מעלת הנחשק.39נחזור ונעיין בסופו של הסיפור. סיומו נראה פסימי מאוד, שהרי הבן מת ולא הגיע לשלמותו. האם זו סוף הדרך? האם ניתן לשנות את מצבו של הבן? ממקורות אחרים בכתביו של ר"נ ניתן ללמוד, שתפקידו של הצדיק הוא לתקן נשמות גם לאחר פטירתן מן העולם הזה, ועל כן הזיקה בין התלמיד לרבו אינה פוסקת, והצדיק יכול לתקן את נשמת תלמידו גם בעולם האמת. ניתן ללמוד זאת מן התורה של ר"נ אודות בעל השדה, שהבאנו לעיל (על יד הערה 21). תורה זו מלמדת על דמותו של הצדיק כבעל השדה, הדואג לחסידיו גם בעולם הזה, אך גם לתיקון נשמות של נפטרים. תלמידו של ר"נ, ר' נתן, מתאר לנו את הרקע לאמירתה של תורה זו:
בשנת תקס"ו... בחודש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים ז"ל...40 אז התחיל לדבר עמנו מענין תיקון הנשמות מענין הבעל שדה. שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם, וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור...נראה שתורתו זו של ר"נ על בעל השדה נאמרה במשמעות כפולה. הצדיק כבעל השדה פועל גם בעולם הזה - בהדרכה ובתיקון של נשמות חסידיו, וגם כמסוגל לתקן נשמות שנפרדו מן העולם הזה אחר פטירתו.42 בעקבות פטירתו של בנו תכנן ר"נ את מקום קבורתו באומן, כדי לדאוג לנשמת בנו וגם לנשמות אלו שמתו על קידוש ה', בטבח שבצעו ההיידמקים והקוזקים בה' בתמוז תקכ"ה באומן.43
ומאז דבר הרבה מעניין תיקון הנשמות, ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין, שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תיקון הנשמות הצריכים תיקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור, וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו'.41
כי זה עיקר נסיעתי שאהיה על ראש השנה אצל בעל השדה, אשר הוא מתקן נשמות המתים והחיים. ואמר שאפילו מי שאינו יכול לתקן אותו כל השנה, בראש השנה יכול לתקן מי שיבוא אליו.45
קודם שאמר התורה הגדולה 'תקעו אמונה' בלקוטי תנינא בסימן ה' בראש-השנה תק"ע, דבר עמנו קודם אותו ראש השנה, וסיפר, שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה. וכמה סובלי חלאים היו מהם, שקבלו גם כן לפניו על חסרון אמונה. אחר כך אמר התורה הנ"ל שמדבר מכל זה.48בדרשתו דן ר"נ בחשיבות האמונה ובהשפעתה על חיי האדם, ובדרך לגילוי האמונה ולחיזוקה. את דבריו פתח כך:
העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת: 'והפלא ה' את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים' (דברים כ"ח, נט). 'ונאמנים' דיקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות. כי כל הרפואות הם על ידי עשבים, והם גדלים רק על ידי אמונה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:49 'אין הגשמים יורדין אלא בזכות אמונה'...50נוכל לעמוד כאן על גישה עקרונית אצל ר"נ: המצב הרוחני משפיע על המצב הפיזי, במקרה הזה על המצב הבריאותי. ציינו לעיל, שר"נ נשא את דרשתו לאור טענות שהעלו 'סובלי חלאים'. התרופה לכך, לדעת ר"נ, היא חיזוק האמונה.51 גם סמי הרפואה שמקורם מן הטבע, מושפעים ממצבו הרוחני של הזורע אותם, וכך גם לגבי ירידת הגשם.52 האמונה משפיעה לא רק על המצב הבריאותי, אלא גם על מצבו הכלכלי של האדם:
על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים, על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו. כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהיינו לתוך גופים, זה בחינת בריאה. כי נעשה עתה בריאה חדשה על ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום, שזה עיקר הבריאה. ואזי תיכף כשנעשה איזה בריאה, אזי השם יתברך נותן פרנסה תיכף. כי השם יתברך מפרנס 'מקרני ראמים עד ביצי כנים' (עבודה זרה ג ע"ב), ותיכף שיש בריאה, תיכף השם יתברך נותן פרנסה, כי הנשמה לבד אינה צריכה פרנסה, וכן הגוף לבד אינו צריך גם כן פרנסה, ועיקר צורך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף, דהינו 'שתופא דנפשא ובשרא' (עיין הקדמת התיקונים) אז צריכין פרנסה.53ר"נ יוצר הקבלה בין חשיפת האלוהות בעולם, לבין גילויו של האדם את פנימיות נשמתו. האדם נדרש לגלות את האלוהות בעולם הגשמי, כשם שעליו לגלות את נשמתו-אמונתו בתוך גופו. הפרנסה אינה צורך של הגוף בלבד, ועל כן האדם אינו יכול לזכות בפרנסה, אם לא תהיה מחוברת לכך הנשמה - האמונה - גילוי האלוהות בתוך העשייה הגשמית. 'חיבור' האלוהות לעולם הגשמי מקביל לחיבור שבין הנשמה והגוף, ולראיית שניהם כיחידה אחת. גילוי האימננציה האלוהית מוגדר כבריאה חדשה, כשם שראיית הגוף והנפש וזיקתם זה לזה כאחדות אחת היא בריאה חדשה. כאשר יש בריאה נפתחים שערי פרנסה.
כי ראש השנה הוא בחינת תיקון האמונה, בבחינת: 'אף אמונתך בקהל קדשים' (תהילים פ"ט, ו), כי אז נתקבצין כל הקהילות הקדושות. ועל ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל ליקוטי האמונה, בבחינת 'אף אמונתך בקהל קדשים' כנ"ל.54התקבצות החסידים מאפשרת תיקון המוחין. 'מוחין' הוא מושג מקבלת האר"י, המציין תהליכים פנימיים בתוך עולם האצילות.55 התיקון הלוריאני חל על העולם העליון, על ספירותיו ועל פרצופיו. ר"נ אינו מפרש את תיקון המוחין במשמעותו הלוריאנית. הוא טוען שבראש השנה שעניינו ראש - ראשית, האדם נדרש לתקן את המוחין - המחשבה והתפיסה, שמקומם בראש, ביחס לדרכי גילויו של ה' בעולם. את הגילויים הקביל ר"נ לחמשת החושים באדם. כל חוש מבטא היבט מסוים של הזיקה בין ה' לישראל. התיקון כאן מתייחס לעליונים. התכנסות ישראל לתפילה משותפת וקבלת עול מלכות שמים מתוך אמונה גדולה והכרה בזיקה העמוקה שבין ה' לישראל, פועלת להעמיק ולתקן זיקה זו:
ועל ידי זה נעשה תיקון המוחין... וזהו ראש השנה - ראש דיקא. כי נעשה ונתתקן בחינת מוחין כנ"ל. וזהו בחינת החמישה חושים של המוח, שכולם נמצאים בבחינת ראש השנה. כי יש חמישה חושים במוח, שהם: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. וכולם נמשכין מהמוח כי מהמוח נמשכין גידין לכל אלו החושים. וכל אלו החושים נמצאים בבחינת ראש השנה, שהוא בחינת ראש ומוחין כנ"ל.כאן שב ר"נ ומבאר את משמעות הקשר בין הרבי לתלמידיו. תפקידו של הרבי ללמד את תלמידיו את דרכי האמונה. הרבי מקבץ את 'חלקי האמונה' של תלמידיו, ומבקש לרומם אותם לאמונה אחת גדולה - 'קיבוץ האמונה'. כמו כן מדגיש ר"נ, שכשם שהרבי מתקן את האמונה אצל תלמידיו, כך הוא זוכה מתוך כך לתקן גם את אמונתו שלו.59 דבר זה מבהיר את בקשתו ותביעתו של ר"נ להימצאותו של כל אחד מתלמידיו בנוכחותו, שכן לכל אחד מישראל יש 'חלק אמונה' שלו, ואי-אפשר לוותר על אף אחד מבני החבורה:
'חוש הראיה' בראש השנה הוא בבחינת: 'תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה' (דברים י"א, יב). בראש השנה נדון מה יהא בסופה, שבראש השנה רואה ומשגיח על כל השנה, מה יהא בסופה, וזהו בחינת 'חוש הראיה'.
'שמיעה' הוא בחינת מה שהשם יתברך שומע קול צעקות ותפלות ותרועת עמו ישראל ברחמים.
'ריח' זה בחינת: 'והריחו ביראת ה'' (ישעיהו י"א, ג), בחינת: 'ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת'.56
'טעם' זה בחינת: 'ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי' (בראשית כ"ז, ד) - 'מפקודין דעשה' (תיקוני זהר, תיקון כ"א), היינו מה שהשם יתברך טועם בראש השנה כל המעשים טובים של ישראל. וזהו בחינת 'חוש הטעם'.
'מישוש' הוא בידים, כמו שכתוב בעבודה זרה: 'ידיהם ולא ימישון' (תהילים קט"ו, ז), כי המישוש הוא בידים. וזהו בחינת 'שידו פשוטה לקבל שבים57 מראש השנה עד יום הכפורים', וזה בחינת 'חוש המישוש'.
נמצא שבראש השנה הוא תיקון המוחין כנ"ל.58
וזה בחינת רבי עם תלמידים. שכשיש רבי אמיתי60 עם תלמידים, על ידי זה נעשה ונתתקן גם כן כל הבחינות הנ"ל. כי על ידי קבוץ התלמידים אצל הרב, על ידי זה נתקבץ ונתלקט חלקי האמונה... כי הרב הוא משגיח על חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם... נמצא, שבחינת אמונה נתתקן על ידי רבי עם תלמידים, גם נתחדש ונתתקן המוח, כי מוח61 התלמידים נתתקן ונתחדש על ידי הרב, וגם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים, כמו שאמרו: 'ומתלמידי יותר מכולן' (מכות י ע"א).62מערכת היחסים בין הרבי ותלמידיו, דומה למערכת היחסים בין הקב"ה וישראל. כשם שהקב"ה מתגלה בחמישה גילויים בבחינת חמשת חושי האדם, כך גילוי התורה של הרבי לתלמידיו נחשף לפניהם בחמש בחינות דומות:
ועיקר זמן הקיבוץ הוא בראש השנה, שהוא בחינת ראש. שאז הוא בחינת תיקון המוחין כנ"ל.ניתן לראות כיצד דאג ר"נ לעודד ולהעריך את מאמצי תלמידיו שטרחו ובאו להיות במחיצתו, התגברו על הקשיים השונים וגם התייחסות לחסרון הכיס לא נעדרה מדבריו. אך לא רק עידוד והערכה יש כאן. המאמץ וההוצאות של התלמידים נתפסים כחלק מתהליך התיקון שעבר כל אחד מהם.
והם מאירין ומחזקין זה את זה. דהיינו, כי גם הרב עם התלמידים כשמתקבצים, יש כל בחינות החמשה חושים של המוח.
'חוש הראיה' זה בחינת מה שרואין את הרב, בבחינת: 'והיו עיניך ראות את מוריך' (ישעיהו ל', כ), שהוא דבר גדול.
'שמיעה' הוא בחינות: 'ויגל אזנם למוסר' (איוב ל"ו, י). דהיינו, מה שכל אחד ואחד שומע המוסר של הרב.
'ריח' זה בחינת הטרחות והיגיעות שיש לכל אחד ואחד בשביל לנסוע ולילך ולבוא אל הרב... דהיינו על ידי טרחות ויגיעות, כי אי אפשר לקבל מהרב כי אם על ידי טרחות ויגיעות, וזהו בחינת 'חוש הריח'.
'טעם' זה בחינת מה שכל אחד טועם ומרגיש מתיקות אמרי נעם של הרב.
'מישוש' זה בחינת ידים כנ"ל, זה בחינת ההוצאות שיש לכל אחד, מה שכל אחד מוציא יגיע כפו על הוצאות לבוא להרב, וזה בחינת 'מישוש', בחינת ידים, בחינת יגיע כפו כנ"ל.
נמצא שגם כאן נתתקן בחינות החמשה חושים כמו בראש השנה, והם מאירין ומחזקין זה את זה...63
כבר הבטיח רבנו זכרונו לברכה בחייו, ויחד שני עדים כשרים על זה. שכשיסתלק, כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה... ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון: כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי... ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהילים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה רחמנא לצלן, אז יניח רבנו עצמו לאורך ולרוחב, ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר שבהפיאות יוציא אותו מהגיהנום, אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר. רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאולתו חס ושלום.נמצאנו למדים, שראש השנה אצל ר"נ היה היום החשוב ביותר בשנה לגילוי האמונה, תיקונה וזיכוכה. האמונה הגדולה תלויה בהימצאותם של כל התלמידים בסביבת מורם הדגול. מורה שידע ללמד על תוכנה ועל חשיבותה של האמונה. מורה שהנחה את חסידיו, כיצד ליקוט האמונה מכל אחד מבני החבורה וצירופם יחד יוצר כוח הפועל על העליונים. לראש השנה כזה תהיה בוודאי השפעה על השנה כולה, לכל אחד בפרט ולעם ישראל ככלל.
ובלילה שקדם הסתלקותו אמר: מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם. ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל. הם מצפים על תיקונים שלי מכל שכן אתם וכו'.64